<h1>פסקי ריא"ז — מכות</h1>
<h2>דף ל:</h2>
היה סותר כותלו וזורק את האבנים במקום שהרבים מצויין שם, הרי זה אינו גולה, לפי שהוא קרוב למזיד ואינו מתכפר בגלות, אלא דינו מסור לשמים. היה זורק למקום שאין בני אדם מצויין שם כלל ונמצא שם אדם והרגו, הרי זה פטור, מפני שהוא אנוס. היה זורק במקום שאין בני אדם מצויין אלא לפרקים, כגון באשפה שאין דרך בני אדם להפנות בה ביום אלא בלילה ויש שיושבין בה אפי' ביום, הרי זה כמו שוגג וחייב גלות. זרק האבן במקום שלא היה שם שום אדם, ולאחר שיצאת האבן מידו הוציא חבירו ראשו וקיבלה, הרי זה פטור מגלות, שהרי הוא כמו אנוס. זרק האבן לחצירו והרג חבירו בבלי דעת, אם היה רשות לנהרג ליכנס שם, הרי זה גולה על ידו, ואם לאו, אינו גולה, שנ' ואשר יבא את רעהו ביער, מה יער שיש רשות למזיק ולניזק ליכנס שם, אף כל שיש רשות למזיק ולניזק ליכנס שם, יצא חצר בעל הבית שאין רשות לניזק ליכנס שם, ולא כל הימנו ליכנס בחצר חבירו שלא ברשות לחייבו גלות בשוגג.
